המשימה היום: חיסון 608 עגלות נגד IBR וBVD. החיסון מגן מפני מחלות בדרכי הנשימה והפלות שנגרמות ע"י וירוסים (Bovine Herpesvirus ו-Bovine Viral Diarrhea Virus).

שוב, לקום בחמש בבוקר. צריך להגיע לגראנויירס (Granollers) מרחק 40 דקות ברכבת, שם אסף אותנו הוטרינר א'. התלווה אלינו גם סטודנט פורטוגזי, ל', שעושה חלק מהפרקטיקה הנדרשת ממנו (9 חודשים, אנחנו עושים רק חודשיים וחצי) במרכז הווטרינרי טונה (Tona). משם נסענו לכפר קטן ליד פיגראס (Figueres) שם נמצא מרכז עגלות שהוקם ע"י שלוש מהחוות הגדולות באזור כדי לחסוך בעלויות הגידול של העגלות. במרכז נמצאות עגלות המיועדות להחליף את הפרות החולבות, כאשר אלה "יצאו לפנסיה" בבית המטבחיים. העגלות שוהות בחווה עד גיל שנתיים בערך, כאשר הם בהריון מתקדם – חודש שביעי.

הגענו בשמונה וחצי, בדיוק מרבי (קבענו עם הווטרינר שמנהל את החווה בדיוק בשעה הזו). החלפנו בגדים, והתחלנו להתארגן. להכין מנות חיסון ל-600 פרות זה לא צחוק, במיוחד לאור העובדה שמשתמשים במזרק ומחט חדשים עבור כל פרה ופרה.

החיסון נגד IBR ניתן דרך האף, ומרססים אותו עם "אקדח חיסונים" שנראה בעצם כמו אקדח סיליקון, למי שמכיר. במקום לחבר מחט בקצה, מחברים אפליקטור לאף. מרססים 2 מ"ל, אחד בכל נחיר. והפרות לא משתגעות על זה, אם לדבר לשון המעטה. החיסון השני, BVD, ניתן בהזרקה לשריר. יותר קל, דורש יותר הכנה מראש. לטעון 600 מזרקים, ואח"כ להזריק אותם… לוקח די הרבה זמן.

כשהיו לנו בערך 300 מנות חיסון מוכנות, התחלנו במשימה. פ' ואני קיבלנו את המשימה של להזריק את החיסון, כי החיסון האפי דורש מיומנות (וגב חזק מאוד). כך שיצא שכל אחד מאיתנו חיסן בערך 300 עגלות. לא רע בשביל יום אחד.

לקראת אחת בצהריים סיימנו את החיסון. קיפלנו את הציוד והתארגנו לזוז. לאור העובדה שהבנות התקשרו להודיע שהן סיימו את היום והן בדרך לפקולטה, ידענו שאת דרכנו חזרה הביתה נמצא ברכבת. לכן, כשא' הציע שנאכל ארוחת צהריים בדרך ואחר כך ניסע לטונה כדי לקחת משם את הרכבת, הסכמנו, די בשמחה.

אכלנו במסעדה כפרית למדי. אוכל נחמד, במחיר די שווה – 8 יורו לארוחה "עסקית" שכוללת מנה ראשונה, שנייה, קינוח ושתייה. מה רע? אכלתי מרק אופייני לאזור – מין מרק עוף עם אטריות ואורז. נחמד, אבל הבנזוג מכין יותר טוב. ולמנה שנייה, אורז עם פטריות ופירות ים. אחלה מנה, חבל שכבר הייתי מלאה למדי. ולקינוח – קיווי (המסעדות הקטלניות לא מצטיינות בקינוחים). החברה הייתה סבבה – הקשבנו קצת לאנשים בעלי קצת יותר נסיון בתחום, ונהנינו לצחוק על חיי הסטודנט והווטרינר (דיברנו די הרבה על האנימלאדה, החגיגה נטולת העכבות, פרטים בהמשך).

יצאנו לכיוון טונה, ועברנו בדרך באחת החוות השותפות במרכז העגלות. זו חווה די גדולה, עם בערך 400 או 500 פרות חולבות. התנאים שם די טובים, במיוחד בהשוואה לחוות הקטנות שראינו בימים הקודמים. לא התעכבנו הרבה, כי כבר היה די מאוחר. לטונה הגענו סביב ארבע וחצי, וסיכמנו עם הוטרינר ר', אליו נתלווה מחר, איך נפגש. א' הקפיץ אותנו לרכבת, ומשם נסענו חזרה לעיר, כמעט שעה נסיעה.

בשעה טובה, שוב בחזרה בבית. היה יום ארוך כל כך…

מחר – קליניקה. סוף סוף לקום קצת יותר מאוחר – בשש.